בגלגול הבא אני הולך לבקוע מביצה 

אני אבקע מביצה שאמא הטילה מבעוד מועד על החוף ביחד עם עוד כמה מאות ביצים, זה יקרה בערך שבועיים אחרי שהיא כבר הסתלקה משם, כך שאמא בכלל לא תהיה באוצר המילים שלי, לאמא מצידה אין מושג למה כל שנה היא עולה לחוף ומטילה ביצים כך שכולם בסדר עם זה. אני אחפור את דרכי החוצה מהתלולית קצת מטושטש עדיין מהסוטול של הביצה, וארוץ או אזחל או איך שאומרים, מהר מהר עד הים ואז דוך למטה לקרקעית לפני שיבוא דג ויאכל אותי. סיכוי טוב שהמהלך לא יצליח, שתבוא ציפור או יבוא דג ויתפסו אותי, וגם אם יצליח הסיכוי שלי להגיע לבגרות עם הדאחקות האלה שהטבע סידר לי במקום ידיים ורגליים לא גבוה מידי, אבל זו לא בעיה מבחינתי, לא יצליח אני חוזר גם בגלגול הבא בתור צב ים, ועוד פעם אם צריך, עד שאני משלים מחזור חיים מלא.

בתור צב בוגר העסק די פשוט - בא כריש אני מכניס הכל ומחכה שילך, חוץ מזה אוכל דגים, נח בשמש, חושב קצת מחשבות על דגים, הולך לשחות, בסדר. בעונת היחום הולך קצת מכות עם צבים אחרים ומתקתק צבות, מי שראה את התוכנית בערוץ 8, תיק, תיק, תיק... ככה נשמע סקס של צבים, בגלל השיריון, אניווי יש מערכת הורמונלית שבעונת היחום עושה מצב רוח מתאים לאלימות וסקס, בשאר הזמן שקט, חוץ מזה כל יום בבית, כל יום בים, חי 400 שנה.

אם צב לא נשמע לכם נזר הבריאה אז הוא דווקא כן, קצת דרוויניזם בקצרה:
באיי הגאלאפגוס שהיו מבודדים במשך חלק ניכר מההיסטוריה של החיים על פני האדמה, לחצי הברירה לא פיתחו את האדם כגולת הכותרת אלה דווקא את הצבים, הצבים היו החיה השלטת, פיסגת האבולוציה.
לפני כמה מאות שנים באו הספרדים עם מתכון מצויין למרק צבים והכל השתנה, הספרדים היו לוחמים יותר טובים מהצבים זה נכון, אך במשך מיליוני שנים הצבים היו נזר הבריאה, לא משנה.
מידה של יושר אינטלקטואלי מחייבת אותי להודות ש 400 שנה כל יום בטן בטן בשמש בלי טלוויזיה בלי אינטרנט בלי לדפוק את הראש, לא אפשרי לחלוטין, ובכל זאת הם עשו זאת בהצלחה כאמור במשך מליוני שנים. כיוון שבגלאפגוס לא התפתחה טכנולוגיה ההערכה שלי היא שיש בגאלאפגוס איזה שיח או משהו שבאמצעותו דופקים הצבים את הראש, עידכנתי ברשימת המטלות שלי לבדוק במה הם משתמשים, חשוב לי לדעת שהפינה הזו סגורה לפני הגלגול הבא.